Zippori National Park

גן לאומי ציפורי בשבת 18.02.2017

יום חורפי יפיפה. השמש זורחת ומחייכת במלוא הדרה. חייבים לצאת וטייל. קבענו עם רוברט, אידה ונועם להיפגש בגן הלאומי ציפורי בגליל התחתון. הגענו בתיאום מלא לכניסה הופתענו מהקור למרות השמש (מה שנקרא "שמש שקרנית") במרכז המבקרים צפינו בסרטון קצר על המקום. סרטון אנמי למדי לא מוצלח במיוחד והתחלנו לצעוד בשבילי האתר.

http://www.mapa.co.il/%D7%9E%D7%A4%D7%94/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D

השקדיות פורחות כאן כמו לכל אורך הנסיעה לכאן. 

באזור מערך הרחובות ממש אפשרי לדמיין את הרחוב עם החנויות (הבסטות) משני הצדדים וחיים שוקקים מסביב. שרידי רחובות מצטלבים: קארדו ודקומאנוס. באבני הריצוף רואים חריצים אורכיים שיצרו גלגלי העגלות שנסעו עליהם שנים רבות.  

מכאן הגענו לוילה מפוארת - בית "חג הנילוס" המלא מאד בפסיפסים. בכלל האתר כולו עשיר מאד בפסיפסים בעיקר מדמויות מהמתולוגיה.

                                                                                                  אמזונות בציד

דרך יער קקטוסים מרשים  הגענו למצודה. התצפית מהקומה השנייה ומהגג מאד יפה. תצפית של 360 מעלות על האזור. מה שגרם להרבה צילומים.

ירדנו לוילה הרומית השמורה יפה  - בית דיוניסוס. הוכחה שהאיש שחי כאן היה עשיר היא שבביתו הותקנו שירותים צמודים כנאמר "איזהו עשיר - שבית הכסא סמוך לשולחנו". צריך לדעת להעריך דברים שיש לנו כיום כמובנים מאליהם ואכן אנחנו עשירים.... 

עצרנו בתאטרון הרומי. עושה רושם קטן יחסית ובכל זאת נאמר שהכיל כ 4,500 מושבי אבן. אנחנו חשבנו על 1000 אולי כי חלק נשדדו.

מבט מהתאטרון הרומי לכיוון המצודה

עצירה בעתיקות בית הכנסת. בהכנסנו למבנה הופתענו לראות שלושה ילדים משתוללים על ריצפת הפסיפס. הערנו להם (רוברט ואני) והם מיד ברחו. לא חושבת שלא ידעו שאסור. איפה ההורים? איפה החינוך?

כאן בפסיפסים רואים מוטיבים יהודיים כמו מנורות 7 קנים וכתובות בעברית עתיקה.

בחנות שבמרכז המבקרים קנינו מגנטים נחמדים כמתנות אפשריות למשפחה בחו"ל. (מפת ישראל ומתכונים למאכלים טיפוסיים).

נסענו חזרה לכניסה ועצרנו כדי לבקר במאגר המים התת קרקעי הגדול והמרשים. אורכו 250 מטר.

השדות מסביב מלאים בפרחי כלניות אדומות ורקפות ובכלל. מאד יפה ומשובב נפש.

לפני שיורדים יש פסל שממחיש את גודלו של המעבר הצר ביותר, כך שאדם יוכל לנסות ולראות האם יוכל לעבור את המנהרה הצרה באורך 90 מטר ("עובר לא עובר"). היה משעשע מאד כי איך שראינו את הפסל היה ברור שרוברט צריך לבדוק את המצב. לשמחתנו עבר. מכאן רוברט החל לקטר. מה יהיה על המעיל הוא יתלכלך (הוריד אותו ושמנו בתיק שלנו) וכן הלאה.

ציון "עבר"

המנהרה נקראת מנהרת ששת הפירים שהיא תחילתה של אמת המים. יורדים בפיר מספר 4 ועולים בפיר מספר 6. עוד רתיעה קצרה כשכתוב היה שצריך פנסים. לאבי ולי תמיד יש פנס בתיק וחוץ מזה יש את הטלפונים שיודעים גם להאיר. הקיטורים והאנחות  של רוברט היו מצחיקים. בקטע קצר של קצת מים שהיה צריך לעבור (הרי זו אמת מים..) כשהסתובבתי ראיתי להפתעתי את נועם רוכב על אביו. ממש נסיך. רוברט לא רצה שהנסיך ילכלך את נעליו בבוץ עד לחלק המצופה עץ. מצחיק ומשעשע.

מציפורי נסענו זה אחר זה למסעדה שרוברט ואידה מכירים בעכו. הרגשתי כמו במרדף משטרתי העיקר שהגענו בשלום וללא קנסות. התיישבנו בחוץ במסעדת עלי שבעכו והיה ממש טעים ונעים.